fbpx
קפה בסדנה עם נעמה אורבך מגשימת מתנות
רבקה יברוב

רבקה יברוב

קפה בסדנה עם נעמה מגשימת מתנות

מסביבנו מצד אחד הרבה התרחשויות, ומצד שני התכנסות ואי של שקט, ובאמת רובנו יכלים לנסות ולבחור מה אנחנו בוחרים לחוות. אפשר בתקופה הזו להתנסות בדברים חדשים, לסדר את הסטודיו ולקבל השראה, ומה יותר טוב מלשוחח עם מעצבת ויזמית שהיא בפני עצמה מקור השראה? אני שמחה להזמין לראיון את נעמה אורבך, הידועה כ׳נעמה מגשימת מתנות׳. נעמה, הציגי את עצמך למי שלא מכיר:

אני נעמה אורבך, מעצבת גרפית, בעלת הסטודיו “נעמה מגשימת מתנות” לעיצוב מתנות מיוחדות, לאנשים שרוצים לשמח ולרגש את מי שהכי חשוב להם. דרך המתנות שאני מכינה עבור הלקוחות שלי אני רוצה להאיר נקודות של יופי ושל קשר בחייהם ולהפוך אותן למזכרות מרגשות לחיים. בעלת הבלוג "סימני דרך" שעוסק בהורות יצירתית, סיפורן של מתנות מיוחדות, משפחתיות ונוסטלגיה.

"נעמה מגשימת מתנות". איזה שם מדויק. איך הגעת אליו?

כשהחלטתי שאני רוצה לפתוח סטודיו שיעסוק במתנות בהתאמה אישית התחלתי לחשוב על שם עבורו. היו לי כמה וכמה רעיונות אבל רציתי להרחיב את המגוון. שלחתי מייל לכ-15 חברות ונשים יצירתיות וביקשתי עזרה. ביקשתי שיזרקו כל רעיון שעולה להן, בלי לצנזר, והבטחתי שהשם שיבחר יזכה את ההוגה שלו במתנה מגניבה מהסטודיו. טלי שלחה לי הרבה רעיונות וביניהם את ״המשרד להגשמת מתנות״. הרבה אחרים חשבו שכדאי שהשם שלי יהיה חלק מהלוגו ובהתחלה מאוד התנגדתי לזה, זה הרגיש לי יותר מדי לשים את עצמי במרכז. בסופו של דבר השתכנעתי וההצעה של טלי הפכה ל״נעמה מגשימת מתנות״. אני אוהבת את המילה מגשימה כי יש בה איזה רמז ציוני-נוסטלגי כזה ואני אוהבת שנעמה ומגשימה מתחרז, הרבה פעמים פונים אלי ושואלים אם אני נעמה המגשימה. לקח לי זמן להגיע לתמהיל הנכון מבחינתי מבחינת עד כמה אני באמת ״מגשימת מתנות״, אנשים לפעמים מצפים שאמציא להם מתנה מאפס, אם אפשר לשבוע הבא ובמחיר של חבילת קרמים מללין. אני צריכה להסביר איך הסטודיו עובד, ומה בתוך ההגשמה הזאת נכון עבור העסק ועבורי. טלי, הוגת השם זכתה בתמונת צלליות משפחתית.

עוד משהו לגבי השם – שני השמות שהגיעו לקו הגמר היו ״נעמה מגשימת מתנות״ ו״סימני דרך״. כמה שנים אחרי פתיחת הסטודיו השם "סימני דרך" הפך להיות השם של הבלוג שלי. ובכלל לא זכרתי שהוא עלה לגמר!

 

את באמת מגשימה מחלום, מתוך כוונה – למוצר ייחודי שאפשר לתת, שיש בו אמירה אישית. אז גם את הגשמת המתנות הזו צריך לעשות במסגרת שכדאית עבורך. בואי נחזור רגע אחורה, איך הגעת להתחיל את כל עניין המתנות? התחלת כמעצבת גרפית? ספרי לי על הדרך שעברת.

כשהייתי נערה היתה לי חותמת של פיה והייתי מחתימה אותה בספרים שלי ומוסיפה את שמי בכתב יד. חשבתי שזה הדבר הרומנטי ביותר בעולם. כשאני ובן זוגי גרנו יחד והחלטנו לקחת את היחסים שלב אחד קדימה – החלטנו לאחד ספריות. שנינו אוהבים ספרים ובאנו כל אחד עם נדוניה של ספרים, כל אחד בתחומו. כשהחלטנו ש״זה זה״ החלטתי להכין לו חותמת של שנינו, שתסמל את איחוד הספריות. זו היתה החותמת הראשונה. ואז התחלתי להכין כאלה כמתנות לחתונות של חברים והיתה התלהבות, ומפה לשם זה הפך להיות מוצר הדגל של הסטודיו (לינק לסיפור בבלוג של נעמה).

רומנטיקה אמיצה, לאחד את הספרים זה בהחלט סימן דרך.

לגמרי! לתת לו בעלות על כל ספרי האמנות והעיצוב שלי? חתיכת נתינה מבחינתי. כמעט כמו להחליט להתחתן…

ולפני זה,
היה לך רקע בעיצוב גרפי, או שאצלך זה היה הפוך?

למדתי תקשורת חזותית בבצלאל, עם התמקדות בטיפוגרפיה ואיור. תמיד העדפתי לעצב משהו שיש לו משמעות, כלומר טקסטים ארוכים יותר, כמות של מידע שצריך לארגן בעמוד יותר עניין אותי מלעצב לוגו. היה חשוב לי שיהיה תוכן במה שאני מעצבת. גם פרוייקט הגמר שלי היה ספר שכתבתי, איירתי ועיצבתי. ולכן אחרי בצלאל עבדתי כמעצבת במגזינים ועיתונים. במגזינים יש גם תוכן וגם עיסוק בכמויות גדולות של מידע. עבדתי כמה שנים ב״מסע אחר״. הייתי העורכת הגרפית של מגזין "מטיילים", מגזין "מסע ישראלי", ומאוחר יותר של מגזין הילדים ״מסע צעיר״ שהיה החלק הכי כיפי בעבודה שלי. אחרי שמסע אחר נמכר המשכתי לידיעות אחרונות. עבדתי קצת ב-7 ימים ואז הייתי המעצבת של מוסף ״מסלול״ שעוסק בטיולים. שם התמודדתי עם קצב אחר לגמרי של עבודה, הרבה יותר מהיר ודינמי (לעומת מגזין שיוצא אחת לחודש). כל אותו זמן מאוד מאוד אהבתי להכין מתנות מיוחדות לבני משפחה וחברות. ותמיד תהיתי אם זה יכול להפוך לעסק. לא היה ברור לי איך זה יקרה אבל שמרתי בראש את הרעיון והרצון לנסות. אחרי שהבן הבכור שלי נולד עזבתי את ידיעות אחרונות והייתי איתו בבית שנה ושלושה חודשים, ותוך כדי החלטתי שזה הזמן לנסות להיות עצמאית. התחלתי לפתח את העסק כמה שעות ביום כשהוא התחיל ללכת למטפלת. זה היה מאוד איטי והדרגתי. אבל ברגע שהעליתי עמוד פייסבוק עסקי (ב-2011) זה מהר מאוד תפס את העין של הרבה אנשים. 

אפשר לראות הרבה נשים יזמיות שעושות שינוי או צעד שחשוב להן, סביב לידת ילד, לפני או אחרי. הרבה פעמים אנחנו נוטים.ות לחשוב שהביולוגיה עוצרת אותנו, אבל דווקא בעיני יש כאן 'אילוץ בלו"ז של החיים' שיוצר חלוקה ותכנון שדווקא מעוררים אותנו לעשייה מדויקת לנו. את מרגישה ככה?
מרגישה בול ככה! לקראת סוף העבודה שלי במסע אחר התחלתי להרגיש שאני רוצה שינוי, אבל לא ידעתי איזה שינוי מתאים לי. הרגשתי שאני רוצה שיהיה משהו חיצוני שיכתיב לי את השינוי הזה, שאני רוצה שיבוא משהו ויהפוך את סדר העדיפויות שלי. בעצמי לא הצלחתי להביא אותי לשינוי (אני די לא אוהבת שינויים). היתה לי תחושה פנימית שהאמהות והטיפול יבואו לי בקלות יחסית ואני רוצה קצת ״לצאת מתוך עצמי״ ולחשוב על דברים מהותיים יותר תוך כדי. האמהות גרמה לכך שהרגשתי שאם אני הולכת לבלות הרחק מהילד שלי כמה שעות ביום, אני רוצה שזה יהיה עבור משהו משמעותי, ולא כדי לעצב עוד כתבה בעיתון.

חזק. 
דווקא הרגש האימהי חיזק את השליחות הנוספת שלך.
ולכן במתנות שלי תמיד יש משמעות מעמיקה יותר. אני לא אייצר עוד מוצר יפה לעולם, יש כאלה שעושים את זה טוב ממני. אני תמיד בחיפוש אחר משמעות, אחרי חיזוק קשר בין אנשים, זה מה שאני רוצה שהמתנות שאני יוצרת יגרמו לו. מודה שלפעמים אני אומרת לעצמי – את לא יכולה פשוט לעשות מחברת יפה וזהו? למה את צריכה לחפור על כל מוצר, אבל כנראה שאני לא מסוגלת. ולא שיש לי משהו עם מוצרים שהם פשוט יפים, אני פשוט מעדיפה לקנות אותם ולא ליצור אותם.

ניכר על המוצרים שלך שיש בהם רעיון, חשיבה וכוונה. הם באמת לא עוד מוצר. אז בפועל, דף הפייסבוק נתן את הדחיפה, הוא היה הנקודה שאחריה הדברים רק רצו קדימה? זה מראה כמה חשוב להוציא את הרעיונות החוצה, בתור "הצהרה" וגם מהסיבה הפשוטה שבלי זה, אנשים פשוט לא ידעו על קיומם של המוצרים. מה הטיפ שלך למי שרוצה לפתוח דף עם הרעיון שלו?
כשדמיינתי את העסק פייסבוק היה בחיתוליו. אנשים חיפשו שם אנשים שהיו איתם בתיכון. בכלל לא עלה בדעתי שפייסבוק יהיה חלק כל כך משמעותי בעסק שלי. היום אני יודעת שאם לא היה פייסבוק העסק שלי לא היה מתרומם. הוא נולד עם התחלת הדפים העסקיים של פייסבוק. אולי הייתי מוצאת דרכים אחרות, אבל איזה הן, אני לא יודעת. אני זוכרת כמה שמחתי אחרי מאה הלייקים הראשונים לעמוד! עד היום אני מרגישה תחושת הודיה על כך שאנשים רוצים לשמוע מסטודיו מסחרי ובוחרים להקשיב ממה שיש לי לספר, למרות שאנחנו מוצפים בכל כך הרבה פרסום ושיווק. אני משתדלת שברוב הדברים שאני מעלה יהיה סיפור, תהיה אישיות. גם האישיות שלי, בכתיבה, וגם האישיות של מי שקנה ממני את המתנה או הסיפור מאחוריה. הטיפ העיקרי שלי (שאני לא תמיד מצליחה ליישם) – זה שבכל פעם שאני מרגישה שהעסק תקוע, אני צריכה להזיז משהו. תנועה מביאה תנועה. גם אם העליתי לעמוד פוסט לא מסחרי עם המלצה על משהו חמוד שראיתי ומתאים לעוקבים שלי, זה תמיד מוביל לזה שאנשים פונים לגבי מתנות שבכלל לא קשורות למה שהעליתי. עוד טיפ ממש חשוב שקראתי בבלוג של הבלוגרית האמריקאית ג׳ורדן פרני והולך איתי מאז – כשמרגישים קנאה בהצלחה של אחרות, כשנראה שהכל לא הולך, הדבר היחיד שעוזר זה להוריד את הראש ולעבוד קשה על משהו משלך.
 
את מדברת על תנועה, ועל תקיעות, מאוד הגיוני, גם פיזית, צריך תנועה, ולא תנועה עיקשת באותו הכיוון, אלא דווקא התקיעות יכולה לכוון אותנו, כמו מים, לזרום בכיוונים אחרים, העיקר לנוע. וגם כשיש קנאה, שהיא רגש טבעי לחלוטין, להיות בתנועה שהיא תנופה, למנף את הרגש הזה ליצירה. חשוב להבין שתקיעות וקנאה הם אלמנטים שקיימים בחיי היצירה, ואפשר להתייחס אליהם כסמן שאומר: הגיע הזמן לחדש.

מסכימה מאוד לגבי התקיעות. תזוזה במקום אחד מזיזה מקומות מפתיעים ולא בהכרח קשורים למה שהזזנו. הסטודיו הוא הפול טיים ג׳וב שלי, ובתוכו הבלוג. בתקופות שיש הרבה עומס הבלוג תופס נפח יותר קטן, אבל אני תמיד מאוד רוצה לעבוד עליו. בשנה האחרונה אני מקדישה יום בשבוע ללימודים וזה גם סוג של תנועה, לצאת מאזור הנוחות שלי. אני לומדת בקורס האיור של רחלי שלו המהממת וזה מכניס לי הרבה שמחה לחיים לעשות משהו עם הידיים, שלא קשור ישירות לעסק. לפני כן עשיתי קורס של חודשיים על… השקעות בבורסה. הכי לא קשור לסטודיו אבל גם כן במובנים מסויימים. אני מרגישה שבשנה האחרונה אני מרשה לעצמי לקחת זמן לדברים שדורשים השקעה וזמן פנוי כדי להעשיר את עצמי לטווח הארוך.

מקסים! ורחלי שלו
 נהדרת(!) מה היית ממליצה מהלב מעצבות ולמעצבים שקוראים אותך עכשיו?

תהיו כנים עם עצמכם לגבי מה המקומות החזקים שלכם, במה אתם טובים ובמה פחות. את המקומות הטובים תנתחו, תלמדו ותגדילו, תהפכו אותם לשפה האישית שלכם. לייחוד שלכם. במקומות הפחות טובים תמיד אפשר להשתפר אבל הם לא חייבים להפוך ל"דגל" שלכם.

טיפ כללי שלמדתי ליישם עם השנים – להקיף את עצמכן באנשים שאתן יוצאות ממפגש איתן בתחושת השראה ורצון לפעול ולהיות מצוינת יותר מצד אחד ותחושת הכלה ואמפטיה, שאת מצוינת בדיוק כמו שאת מצד שני.

וטיפ מעשי: בימים האחרונים הרבה אנשים מתחילים לעבוד מהבית. פינת העבודה שלך היא מקור השראה אמיתי. אפשר למצוא אותו בבלוגים, כתבות ואפילו בספר ״פינה משלך״ של עמנואלה בינר גולומבק. שם אפשר גם לקרוא על העיצוב ועלייך – עוד קצת. יש לך טיפ למי שמנצל את התקופה הנוכחית לסידור פינת העבודה הביתית?

סידור חדר עבודה או פינת עבודה יכול להיות ממש מדיטטיבי ולמלא אותנו שמחה ותחושת ניקיון וקלילות. עם זאת רובנו נמצאים כרגע עם ילדים בבית ומשתמשים במעט הזמן הפנוי שלנו לעבוד ולא לסדר. אז עצה אחת שאני מתכננת ליישם בעצמי זה לגייס את הילדים לעזור בסידור וניקיון, גם של הפינה שלנו. לתת להם להוציא הכל ממגירה, לנגב אבק ולמיין לערמות. לתת להם לשאוב אבק. כל אחד בהתאם לגיל של הילדים שלו. ואת הניקיון המדידטיבי שנעשה ברגעים של פנאי אמיתי – כנראה נצטרך לשמור לשנה הבאה.

אם אתם לא מטפלים בילדים בתקופה הזאת בעיני זה זמן נהדר להשקיע במיון, זריקה של דברים מיותרים, מחשבה מעמיקה על הארגון שהכי יעבוד לכם. כל זה תוך כדי שמיעת מוזיקה או פודקאסט נשמע לי כמו יום די מושלם.

צילום פורטרט: מאיה חבקין, מתוך הספר "פינה משלך" מאת עמנואלה בינר גולומבק.

עם מי היית רוצה לשתף את הפוסט הזה?

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on pinterest
Share on print
Share on email

מה חשבתם? יש לכם מה להוסיף? כתבו לי!

הצטרפו אלי בפייסבוק

לעוד מידע, סרטונים והדרכות!

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן