מסביבנו מצד אחד הרבה התרחשויות, ומצד שני התכנסות ואי של שקט, ובאמת רובנו יכלים לנסות ולבחור מה אנחנו בוחרים לחוות. אפשר בתקופה הזו להתנסות בדברים חדשים, לסדר את הסטודיו ולקבל השראה, ומה יותר טוב מלשוחח עם מעצבת ויזמית שהיא בפני עצמה מקור השראה? אני שמחה להזמין לראיון את נעמה אורבך, הידועה כ׳נעמה מגשימת מתנות׳.
נעמה, הציגי את עצמך למי שלא מכיר:
אני נעמה אורבך, מעצבת גרפית, בעלת הסטודיו “נעמה מגשימת מתנות” לעיצוב מתנות מיוחדות, לאנשים שרוצים לשמח ולרגש את מי שהכי חשוב להם. דרך המתנות שאני מכינה עבור הלקוחות שלי אני רוצה להאיר נקודות של יופי ושל קשר בחייהם ולהפוך אותן למזכרות מרגשות לחיים. בעלת הבלוג “סימני דרך” שעוסק בהורות יצירתית, סיפורן של מתנות מיוחדות, משפחתיות ונוסטלגיה.
“נעמה מגשימת מתנות”. איזה שם מדויק. איך הגעת אליו?
עוד משהו לגבי השם – שני השמות שהגיעו לקו הגמר היו ״נעמה מגשימת מתנות״ ו״סימני דרך״. כמה שנים אחרי פתיחת הסטודיו השם “סימני דרך” הפך להיות השם של הבלוג שלי. ובכלל לא זכרתי שהוא עלה לגמר!
את באמת מגשימה מחלום, מתוך כוונה – למוצר ייחודי שאפשר לתת, שיש בו אמירה אישית. אז גם את הגשמת המתנות הזו צריך לעשות במסגרת שכדאית עבורך. בואי נחזור רגע אחורה, איך הגעת להתחיל את כל עניין המתנות? התחלת כמעצבת גרפית? ספרי לי על הדרך שעברת.
כשהייתי נערה היתה לי חותמת של פיה והייתי מחתימה אותה בספרים שלי ומוסיפה את שמי בכתב יד. חשבתי שזה הדבר הרומנטי ביותר בעולם. כשאני ובן זוגי גרנו יחד והחלטנו לקחת את היחסים שלב אחד קדימה – החלטנו לאחד ספריות. שנינו אוהבים ספרים ובאנו כל אחד עם נדוניה של ספרים, כל אחד בתחומו. כשהחלטנו ש״זה זה״ החלטתי להכין לו חותמת של שנינו, שתסמל את איחוד הספריות. זו היתה החותמת הראשונה. ואז התחלתי להכין כאלה כמתנות לחתונות של חברים והיתה התלהבות, ומפה לשם זה הפך להיות מוצר הדגל של הסטודיו (לינק לסיפור בבלוג של נעמה).
לגמרי! לתת לו בעלות על כל ספרי האמנות והעיצוב שלי? חתיכת נתינה מבחינתי. כמעט כמו להחליט להתחתן…
ולפני זה,
היה לך רקע בעיצוב גרפי, או שאצלך זה היה הפוך?
למדתי תקשורת חזותית בבצלאל, עם התמקדות בטיפוגרפיה ואיור. תמיד העדפתי לעצב משהו שיש לו משמעות, כלומר טקסטים ארוכים יותר, כמות של מידע שצריך לארגן בעמוד יותר עניין אותי מלעצב לוגו. היה חשוב לי שיהיה תוכן במה שאני מעצבת. גם פרוייקט הגמר שלי היה ספר שכתבתי, איירתי ועיצבתי. ולכן אחרי בצלאל עבדתי כמעצבת במגזינים ועיתונים. במגזינים יש גם תוכן וגם עיסוק בכמויות גדולות של מידע. עבדתי כמה שנים ב״מסע אחר״. הייתי העורכת הגרפית של מגזין “מטיילים”, מגזין “מסע ישראלי”, ומאוחר יותר של מגזין הילדים ״מסע צעיר״ שהיה החלק הכי כיפי בעבודה שלי. אחרי שמסע אחר נמכר המשכתי לידיעות אחרונות. עבדתי קצת ב-7 ימים ואז הייתי המעצבת של מוסף ״מסלול״ שעוסק בטיולים. שם התמודדתי עם קצב אחר לגמרי של עבודה, הרבה יותר מהיר ודינמי (לעומת מגזין שיוצא אחת לחודש). כל אותו זמן מאוד מאוד אהבתי להכין מתנות מיוחדות לבני משפחה וחברות. ותמיד תהיתי אם זה יכול להפוך לעסק. לא היה ברור לי איך זה יקרה אבל שמרתי בראש את הרעיון והרצון לנסות. אחרי שהבן הבכור שלי נולד עזבתי את ידיעות אחרונות והייתי איתו בבית שנה ושלושה חודשים, ותוך כדי החלטתי שזה הזמן לנסות להיות עצמאית. התחלתי לפתח את העסק כמה שעות ביום כשהוא התחיל ללכת למטפלת. זה היה מאוד איטי והדרגתי. אבל ברגע שהעליתי עמוד פייסבוק עסקי (ב-2011) זה מהר מאוד תפס את העין של הרבה אנשים.
חזק.
דווקא הרגש האימהי חיזק את השליחות הנוספת שלך.
ניכר על המוצרים שלך שיש בהם רעיון, חשיבה וכוונה. הם באמת לא עוד מוצר. אז בפועל, דף הפייסבוק נתן את הדחיפה, הוא היה הנקודה שאחריה הדברים רק רצו קדימה? זה מראה כמה חשוב להוציא את הרעיונות החוצה, בתור “הצהרה” וגם מהסיבה הפשוטה שבלי זה, אנשים פשוט לא ידעו על קיומם של המוצרים. מה הטיפ שלך למי שרוצה לפתוח דף עם הרעיון שלו?
מסכימה מאוד לגבי התקיעות. תזוזה במקום אחד מזיזה מקומות מפתיעים ולא בהכרח קשורים למה שהזזנו. הסטודיו הוא הפול טיים ג׳וב שלי, ובתוכו הבלוג. בתקופות שיש הרבה עומס הבלוג תופס נפח יותר קטן, אבל אני תמיד מאוד רוצה לעבוד עליו. בשנה האחרונה אני מקדישה יום בשבוע ללימודים וזה גם סוג של תנועה, לצאת מאזור הנוחות שלי. אני לומדת בקורס האיור של רחלי שלו המהממת וזה מכניס לי הרבה שמחה לחיים לעשות משהו עם הידיים, שלא קשור ישירות לעסק. לפני כן עשיתי קורס של חודשיים על… השקעות בבורסה. הכי לא קשור לסטודיו אבל גם כן במובנים מסויימים. אני מרגישה שבשנה האחרונה אני מרשה לעצמי לקחת זמן לדברים שדורשים השקעה וזמן פנוי כדי להעשיר את עצמי לטווח הארוך.
מקסים! ורחלי שלו נהדרת(!) מה היית ממליצה מהלב מעצבות ולמעצבים שקוראים אותך עכשיו?
תהיו כנים עם עצמכם לגבי מה המקומות החזקים שלכם, במה אתם טובים ובמה פחות. את המקומות הטובים תנתחו, תלמדו ותגדילו, תהפכו אותם לשפה האישית שלכם. לייחוד שלכם. במקומות הפחות טובים תמיד אפשר להשתפר אבל הם לא חייבים להפוך ל”דגל” שלכם.
וטיפ מעשי: בימים האחרונים הרבה אנשים מתחילים לעבוד מהבית. פינת העבודה שלך היא מקור השראה אמיתי. אפשר למצוא אותו בבלוגים, כתבות ואפילו בספר ״פינה משלך״ של עמנואלה בינר גולומבק. שם אפשר גם לקרוא על העיצוב ועלייך – עוד קצת. יש לך טיפ למי שמנצל את התקופה הנוכחית לסידור פינת העבודה הביתית?
סידור חדר עבודה או פינת עבודה יכול להיות ממש מדיטטיבי ולמלא אותנו שמחה ותחושת ניקיון וקלילות. עם זאת רובנו נמצאים כרגע עם ילדים בבית ומשתמשים במעט הזמן הפנוי שלנו לעבוד ולא לסדר. אז עצה אחת שאני מתכננת ליישם בעצמי זה לגייס את הילדים לעזור בסידור וניקיון, גם של הפינה שלנו. לתת להם להוציא הכל ממגירה, לנגב אבק ולמיין לערמות. לתת להם לשאוב אבק. כל אחד בהתאם לגיל של הילדים שלו. ואת הניקיון המדידטיבי שנעשה ברגעים של פנאי אמיתי – כנראה נצטרך לשמור לשנה הבאה.
אם אתם לא מטפלים בילדים בתקופה הזאת בעיני זה זמן נהדר להשקיע במיון, זריקה של דברים מיותרים, מחשבה מעמיקה על הארגון שהכי יעבוד לכם. כל זה תוך כדי שמיעת מוזיקה או פודקאסט נשמע לי כמו יום די מושלם. ✨
צילום פורטרט: מאיה חבקין, מתוך הספר “פינה משלך” מאת עמנואלה בינר גולומבק.
